"אם אין אני לא מי לי? ואם לא עכשיו, אימתי?"
מה שהיה מיוחד בספרו של פינסקר היא הדרך זה הוא ביטא את הסיבות למה היהודים לא יכולים לחיות בשלום עם עמים אחרים.
הוא היה הראשון שהצביע על סיבות שבגללן צריכים היהודים ארץ משלהם ובנוסף איבחן את השנאה של העמים האחרים כלפי היהודים כמחלה תורשתית בגזע האנושי.
כל המקרים הטרגים וכל האסונות שקרו ליהודים היו לא רק בגלל יחסם של העמים השונים אל היהודים אלא בגלל היחס של היהודים לעצמם, היהודים היו צריכים להוכיח שהם מוכרחים להפוך לאומה, לכן החליט לקרוא לחיבורו "אוטואמנציפציה" ולא "אמנציפציה" (אמנציפציה היא מתן שוויון זכויות אזרחיות, חברתיות ומדיניות, לציבור או לעם שלא נהנה מיתרונות ומזכויות אלה קודם לכן).
עד אז היו היהודים תלויים בזכויות של אומות אחרות ומעתה הם צריכים להעתיק לעצמם זכויות. המסר הוא שישועת היהודים תבוא רק בעצמם ולכן העמוד הראשון של ה"אוטואמנציפציה" נפתח במאמרו של הלל הזקן: "אם אין אני לא מי לי? ואם לא עכשיו, אימתי?".
הפרסום של הספר עורר המון תגובות ברחבי אירופה חלקן היו חיוביות וחלקן היו שליליות. רוב היהדות במערב אירופה קיבלה את חיבורו של פינסקר באדישות רבה, הם לא האמינו ביכולתה של התעוררות לאומית.
היו שטענו שפינסקר נותן נשק לאנטישמים בזה שהוא מגדיר את העם היהודי כיחידה לאומית יותר מאוחדת מאשר בדת בלבד.
וטענה נוספת הייתה שפינסקר מתעלם מהמהות וההשפעה הכלל אנושית של היהודים על אומות העולם שלמענה יש לשאת ולסבול. ובכל בקרב יהודי מזרח אירופה הספר תרם לחיזוקה והתרחבותה של התנועה הלאומית היהודית, ושימש ככוח המחבר מבחינה *אידאלוגית וגם מבחינה מעשית . פינסקר, שעד אז היה מוכר כמעט ורק באודסה, נהפך לאחד היהודים המוערצים ברחבי האימפריה הרוסית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה