פעילותו ב"חובבי ציון" וסיום פעילותו הציבורית

 "מהומה קמה במחננו הקטן: מי היה לנו עכשיו המורה והמדריך?... אתה לא היית מנהיג, אתה היית המורה, החוזה והמדריך. אבל בלי חוזה ובלי מורה ומדריך, שבא לפני המנהיג אין מקום למנהיג. בא הרצל ומצא לפניו את החיל, שאתה, פינסקר, הכינות לו."מתוך ההספד שכתב מנחם אוסישקין על יהודה לייב פינסקר .

פעילים באגודת "חובבי ציון" התרשמו מאוש מספרו של פינסקר ורצו לצרפו אליהם.

באוגוסט 1883 היה פינסקר בכינוס חוקרי מדעי הטבע שהתקיים באודסה ושם השתכנע להצטף להקמת תנועת "חובבי ציון". פינסקר איחד כמה מנכבדים של היהודים שבאודסה כמו רופאים, עורכי דין וסוחרים ויחד הם הקימו אגודת "חובבי ציון" בשם "זרובבל".

אחת מפעולות של ועד האגודה היא יצירת קשרים עם חוגים שונים שהיו בערים אחרות והפצת הרעיון לאיחוד היהודים בארץ ישראל גם במקומות אחרים. בתקופה שבה נוצרו קשרים בין ערי אירופה נוסדו בארץ ישראל המושבות הראשונות של "חובבי ציון" ובניהן : זכרון יעקוב, ראשון לציון, נס ציונה וראש פינה. 

בחודש נובמבר 1884 התכנסה האגודה הכללית הראשונה של "חובבי ציון" ברוסיה ומחוץ לה. בהתכנסות פינסקר ברר בחזרתו של העם היהודי אל החקלאות וההתיישבות בארץ ישראל.

בסיומה של הוועדה הוחלט על מספר פעולות שהן:

1.איחוד כל אגודות חובבי ציון במסגרת "מזכרת משה" הנועדה לעודד לחקלאות.

2. בחירת ועד מרכזי שינהל את ענייני התנועה.

3.שיגור משלחות לארץ ישראל בכדי לבדוק את המקום ולהציע עזרה למתיישבים.

בוועדה זו נבחר פינסקר ליושב ראש "חובבי ציון". פינסקר פעל במרץ ומסירות וגילה שהיה קל יותר לכתוב לבדו את הפתרון לשאלת היהדות מאשר לממש את רעיונותיו, הוא וחברי האגודה נתקלו בקשיים רבים והם עשו מאמצים רבים. עם הזמן הצטברה מרירות וכדי לטהר את האווירה עשו וועדה חדשה.

הוועדה עסקה בהאשמות בין המשכילים לדתיים בקשר לדרכי הפעולה ובזכות פינסקר הוועדה הסתיימה בהסכם הדדי.

ב1888 תשוש מבחינה פיזית ונפשית הגיש פינסקר את התפטרותו מהתנועה.

ב-21 בדצמבר 1891 נפטר פינסקר ממחלת לב ובשנת 1934 הובא ארונו של פינסקר לארץ ישראל והוא נטמן במערת ניקנור שעל הר הצופים.

ניתוח ספרו של פינסקר ותגובות לספרו

"אם אין אני לא מי לי? ואם לא עכשיו, אימתי?"‏

הרעיון המרכזי של הספר "אוטואמנציפציה" היה שהיהודים צריכים ארץ משלהם ופינסקר לא היה הראשון שחשב על כך לפניו היו הוגי דעות שונים ובניהם משה לילינבלום.

מה שהיה מיוחד בספרו של פינסקר היא הדרך זה הוא ביטא את הסיבות למה היהודים לא יכולים לחיות בשלום עם עמים אחרים.

הוא היה הראשון שהצביע על סיבות שבגללן צריכים היהודים ארץ משלהם ובנוסף איבחן את השנאה של העמים האחרים כלפי היהודים כמחלה תורשתית בגזע האנושי. 

כל המקרים הטרגים וכל האסונות שקרו ליהודים היו לא רק בגלל יחסם של העמים השונים אל היהודים אלא בגלל היחס של היהודים לעצמם, היהודים היו צריכים להוכיח שהם מוכרחים להפוך לאומה, לכן החליט לקרוא לחיבורו "אוטואמנציפציה" ולא "אמנציפציה" (אמנציפציה היא מתן שוויון זכויות אזרחיות, חברתיות ומדיניות, לציבור או לעם שלא נהנה מיתרונות ומזכויות אלה קודם לכן).

עד אז היו היהודים תלויים בזכויות של אומות אחרות ומעתה הם צריכים להעתיק לעצמם זכויות. המסר הוא שישועת היהודים תבוא רק בעצמם ולכן העמוד הראשון של ה"אוטואמנציפציה" נפתח במאמרו של הלל הזקן: "אם אין אני לא מי לי? ואם לא עכשיו, אימתי?".

הפרסום של הספר עורר המון תגובות ברחבי אירופה חלקן היו חיוביות וחלקן היו שליליות. רוב היהדות במערב אירופה קיבלה את חיבורו של פינסקר באדישות רבה, הם לא האמינו ביכולתה של התעוררות לאומית.

היו שטענו שפינסקר נותן נשק לאנטישמים בזה שהוא מגדיר את העם היהודי כיחידה לאומית יותר מאוחדת מאשר בדת בלבד.

וטענה נוספת הייתה שפינסקר מתעלם מהמהות וההשפעה הכלל אנושית של היהודים על אומות העולם שלמענה יש לשאת ולסבול. ובכל בקרב יהודי מזרח אירופה הספר תרם לחיזוקה והתרחבותה של התנועה הלאומית היהודית, ושימש ככוח המחבר מבחינה *אידאלוגית וגם מבחינה מעשית . פינסקר, שעד אז היה מוכר כמעט ורק באודסה, נהפך לאחד היהודים המוערצים ברחבי האימפריה הרוסית.

*אידאלוגיה-היא אסופה של רעיונות ותפיסות עולם ערכיות, המהווים יחדיו משנה רעיונית בתחום מסוים.

עיקרי טענותיו של פינסקר בספרו

"הבה נאמץ את הססמה: 'עכשיו או לעולם לא!'... אוי לצאצאינו ואבוי לזכר היהודים בני זממנו, אם נניח לרגע הזה לחלוף!"‏‏‏

פוסט הקודם כתבתי על השקפת עולמו של יהודה ובפוסט זה אכתוב על טענותיו בספר שכתב בספטמבר 1882  ושמו "אוטואמנציפציה" שבו כתב את טיעוניו לגבי שחרורם העצמי של היהודים באירופה. הוא טען שהיהודים לא יכולים להיטמע בשום ארץ ולכן הם צריכים לייסד לעצמם מולדת שבה הם יוכלו לחיות בדיוק כמו האומות האחרות.  הוא התנגד נחרצות ליהודי המערב שדגלו בהתבוללות וליהודים הדתיים שרצו לסבול בשקט ולחכות לבא המשיח. בחיבורו הביא פינסקר מספר סיבות לשנאת העמים כלפי היהודים.
 הסיבה הראשונה היא סיבה פסיכולוגית לאומית האומרת שלעם היהודי חסרים התנאים הבסיסיים המציינים את הוויתו כעם, ולכן בניו אינם במעמד שווה בין כל העמים. ובנוסף הוסיף אשר לעם היהודי אין מולדת משלו, הוא חסר "מרכז כובד", ממשלה או נציגים רשמיים. ומאחר שהוא חסר את המרכיבים הללו ישנה שנאה קבועה של עמי העולם כלפי היהודים. מהסיבה הזו אין כבוד בין העמים ,אלא פחד : היהודים פוחדים מן העמים האחרים שינסו להשמידם, ואילו העמים מפחדים מהיהודים כי אינם מצליחים להשמידם.
פינסקר הציג גם סיבה *אנתרופולוגית: התנגדות גזעית. האנטישמיות נלחמת בגזע היהודי יותר מאשר בדת היהודית, וכל עוד בני גזע זה הם חסרי המרכיבים הבסיסיים (שהוזכרו קודם) לבניינהּ של אומה, שום חוקה דמוקרטית לא תהפוך אותם לשווים לבניהם של גזעים אחרים. מתוך ניתוח זה של מצב היהודים בעולם הגיע פינסקר למסקנה ההגיונית והברורה מבחינתו: כדי לשים סוף לשאלת היהודים יש להפסיק את המצב הקיים, שבו העם היהודי הוא חסר מולדת, ולכונן חיים ממלכתיים עצמאיים.‏ פינסקר הדגיש את חשיבות הזמן והעיתוי של ע‏קרון זה: "הבה נאמץ את הססמה: 'עכשיו או לעולם לא!'... אוי לצאצאינו ואבוי לזכר היהודים בני זממנו, אם נניח לרגע הזה לחלוף!".
לטענתו של פינסקר כדי להגשים מטרה זו יש להתגבר על כל המעצורים שמונעים מהעם היהודי את מימוש החזון. ראשית על היהודים לשוב ולעורר את רגש הכבוד הלאומי שאבד להם בזמן ששהו בגלות. שנית, פינסקר מתייחס למיקום הגאוגרפי שבו צריכה לקום הישות היהודית. הוא פיקפק בתוכנית השיבה לארץ ישראל כפי שהצטיירה אצל התנועות המשיחיות. לדעתו, זו אמנם האפשרות הטובה ביותר אך לא היחידה. גם אם יתברר שארץ ישראל אינה ניתנת להשגה, אין לנטוש את הרעיון של ריכוז היהודים בתחום כולל אחד. 
בפוסט הבא אכתוב על חשיבות החיבור ועל התגובות שעלו בעקבות הספר שהוציא.








*אנתרופולוגית- היא ענף מדעי העוסק בחקר האדם. היא עוסקת באדם בכל הזמנים, ובכל רובדי חייו. המוקד המרכזי של האנתרופולוגיה הוא התרבות.

תחילת פעילותו הציבורית של פינסקר

מתוך הביטאון "ציון" :ההיסטוריה הטילה על היהודים שתי חובות, אחת מהן היא להיות קשובים לצורכי זמנם וארץ מולדתם והשנייה – להיות יהודים אמתיים. בעודם עסוקים במילוי החובה הראשונה, התנתקו היהודים מעברם ומגזעם ואף מכל מהלך חייהם. משימתינו היא, לפיכך, להחיות בלבותיהם את הכרת עברו הגדול של העם העברי וכן להבהיר את מטרתם בהווה.

-הקמת הביטאון היהודי רוסי-

תחילת פעילותו הציבורית של פינסקר החלה עם חילופי השלטון באימפריה הרוסית, עם עלייתו של הצאר אלכסנדר השני מדיניותו של הצאר החדש נחשבה לפתוחה הרבה יותר, הוא שיתף פעולה עם המשכילים ונענה לדרישותיהם לבטל כמה מחוקי הצנזורה הנוקשים. כמעט בכל תחומי החיים ברוסיה הורגשה הקלה ותנאי החיים בה הלכו והתקרבו לאלו של מערב אירופה.‏‏

לאחר זמן קצר הוציא פינסקר *ביטאון חדש בשם "ציון", ובו ביטא את עמדותיו והשקפתו בנוגע לגישה הנכונה לשאלה היהודית. מטרתו של "ציון" הייתה לחזק את הרוח הלאומית בקרב היהודים שניסו להיטמע בין הרוסים. ‏‏‏

*ביטאון- עיתון שיוצא פעמיים בשנה .

-השקפת עולמו לפני שכתב את ספרו-

פינסקר התעלם בהשקפתו מן הגורם הדתי בחיי היהודים ברוסיה ואותת על עמדתו הלאומית. הוא טען כי אין להתייחס ליהדות ככת דתית אלא יש לשים דגש על המרכיב הלאומי. לימוד ההיסטוריה צריך להיעשות על מנת לעורר יראת כבוד ואהבה לעם היהודי ולא לשם השכלה דתית. מסקנות אלה התבססו על התנסותו האישית, שכן הוא עצמו לא היה איש דתי אך תמיד היה מודע לזיקתו הלאומית.

 בנוסף כוונתו של פינסקר הייתה ליצור שיתוף פעולה חברתי ופוליטי בין היהודים והרוסים על ידי השכלה בשפה הרוסית ומתן חינוך רוסי ליהודי רוסיה. הוא לא תמך בטמיעה מוחלטת או התבוללות, כי אם בהשתלבות של היהודים בחיי היום יום של רוסיה.

כוונתו של פינסקר הייתה ליצור שיתוף פעולה חברתי ופוליטי בין היהודים והרוסים על ידי השכלה בשפה הרוסית ומתן חינוך רוסי ליהודי רוסיה. הוא לא תמך בטמיעה מוחלטת או התבוללות, כי אם בהשתלבות של היהודים בחיי היום יום של רוסיה.

בפוסט הבא אפשר על ספרו "אוטואמנציפציה" של פינסקר.

תחילת דרכו של יהודה לייב פינסקר

כאשר כבר ראינו ראשית התנועה הזאת ואחריתה מי יודע ?!

יהודה לייב פינסקר נולד בחורף שנת 1821 בעיירה טומשוב לובלסקי בפולין למשפחה יהודית מתבוללת. היה רופא, הוגה דעות ופעיל ציוני, מראשי תנועת חיבת ציון, מחבר "אוטואמנציפציה". 

אביו, היה חוקר ומלומד, בקיא ברזי התלמוד והתנ"ך. ,חינוכו ותורתו של אביו השפיעו רבות על פינסקר ועל השקפת עולמו שיגבש בעתיד.‏‏‏

פינסקר גדל בעיר אודסה. פינסקר התחנך בגימנסיה הרוסית של אודסה. 

במהלך לימודיו היה פינסקר לוחם נמרץ למען קידום תנועת ההשכלה, לאור העובדה כי הממשל הרוסי נקט מדיניות של יד קשה כלפי היהודים שדבקו במסורת בעוד המשכילים נהנים מחסדיה.

פינסקר היה אחד מהיהודים הראשונים שלמד באוניברסיטת אודסה. הוא החל ללמוד משפטים אבל הבין שכיהודי יש לו סיכוי קטן להיות עורך דין ולכן הלך ללמוד רפואה באוניברסיטת מוסקבה. ב- 1849 הוא סיים את לימודיו וחזר לאודסה לעסוק ברפואה. 

פינסקר היה אחד מן המייסדים של שבועון רוסי שניסה לשכנע את היהודים לדבר רוסית, ולאחר מכן הוא אף תרם לעיתון שעודד יהודים להתבולל, להיטמע בין הרוסים. 

ב-1871 החלו פוגרומים באודסה ופעולות המנסות לשכנע התבוללות הופסקו לכן, פינסקר חזר לעסוק ברפואה והפך לאדם ידוע בפעילותו בחיים הציבוריים.

הממשלה הרוסית ממנה פעולות אנטישמיות, פינסקר התאכזב מכך והפסיק לראות את תנועת ההשכלה כדרך הנכונה ליהודי רוסיה והיה נגד ההתבוללות. 

פינסקר הגיע להסכמה עם משה לילנבלאום, מנהיג התנועה של חיבת ציון, שהאנטישמיות מושרשת בעובדה שהיהודים הם תושבים זרים ושעליהם להגר לארץ ישראל, ארצם של היהודים.