"הבה נאמץ את הססמה: 'עכשיו או לעולם לא!'... אוי לצאצאינו ואבוי לזכר היהודים בני זממנו, אם נניח לרגע הזה לחלוף!"
פוסט הקודם כתבתי על השקפת עולמו של יהודה ובפוסט זה אכתוב על טענותיו בספר שכתב בספטמבר 1882 ושמו "אוטואמנציפציה" שבו כתב את טיעוניו לגבי שחרורם העצמי של היהודים באירופה. הוא טען שהיהודים לא יכולים להיטמע בשום ארץ ולכן הם צריכים לייסד לעצמם מולדת שבה הם יוכלו לחיות בדיוק כמו האומות האחרות. הוא התנגד נחרצות ליהודי המערב שדגלו בהתבוללות וליהודים הדתיים שרצו לסבול בשקט ולחכות לבא המשיח. בחיבורו הביא פינסקר מספר סיבות לשנאת העמים כלפי היהודים.
הסיבה הראשונה היא סיבה פסיכולוגית לאומית האומרת שלעם היהודי חסרים התנאים הבסיסיים המציינים את הוויתו כעם, ולכן בניו אינם במעמד שווה בין כל העמים. ובנוסף הוסיף אשר לעם היהודי אין מולדת משלו, הוא חסר "מרכז כובד", ממשלה או נציגים רשמיים. ומאחר שהוא חסר את המרכיבים הללו ישנה שנאה קבועה של עמי העולם כלפי היהודים. מהסיבה הזו אין כבוד בין העמים ,אלא פחד : היהודים פוחדים מן העמים האחרים שינסו להשמידם, ואילו העמים מפחדים מהיהודים כי אינם מצליחים להשמידם.
פינסקר הציג גם סיבה *אנתרופולוגית: התנגדות גזעית. האנטישמיות נלחמת בגזע היהודי יותר מאשר בדת היהודית, וכל עוד בני גזע זה הם חסרי המרכיבים הבסיסיים (שהוזכרו קודם) לבניינהּ של אומה, שום חוקה דמוקרטית לא תהפוך אותם לשווים לבניהם של גזעים אחרים. מתוך ניתוח זה של מצב היהודים בעולם הגיע פינסקר למסקנה ההגיונית והברורה מבחינתו: כדי לשים סוף לשאלת היהודים יש להפסיק את המצב הקיים, שבו העם היהודי הוא חסר מולדת, ולכונן חיים ממלכתיים עצמאיים. פינסקר הדגיש את חשיבות הזמן והעיתוי של עקרון זה: "הבה נאמץ את הססמה: 'עכשיו או לעולם לא!'... אוי לצאצאינו ואבוי לזכר היהודים בני זממנו, אם נניח לרגע הזה לחלוף!".
בפוסט הבא אכתוב על חשיבות החיבור ועל התגובות שעלו בעקבות הספר שהוציא.
*אנתרופולוגית- היא ענף מדעי העוסק בחקר האדם. היא עוסקת באדם בכל הזמנים, ובכל רובדי חייו. המוקד המרכזי של האנתרופולוגיה הוא התרבות.